הפאלינקה הוא משקה אלכוהולי פירותי מסורתי (או, ברנדי פירות) שמקורו בהרי הקרפטים. הוא הומצא עוד בתקופת ימי הביניים והוא מוכר תחת מספר שמות. הוא מוגן כמשקה של האיחוד האירופאי בעל מאפיינים מיוחדים, כאשר רק כזה שהוא כולל פירות מעוכים, הוא מזוקק ומבוקבק בהונגריה או כזה דומה, המגיע מארבעת מחוזות של אוסטריה, יכול להיקרא פאלינקה. משקה דומה קיים גם בצ'כיה ובסלובקיה והוא ידוע בשם Pálenka, וברומניה (טרנסילבניה), איטליה ויוון הוא ידוע בשם Palincă.

סיפורו הרשמי של הפאלינקה מתחיל במאה ה-19. באותה תקופה פעלו במקביל מבשלות בירה ומזקקות פלינקה. קומניוס תיאר את הציוד המשמש לייצור פאלינקה בספרו המפורסם שנכתב לילדים בעיירה סרוספטאק ההונגרית. הזיקוק עצמו בוצע על ידי בעלי האדמות והונהגו חוקים שנועדו למנוע מהאיכרים לייצר פאלינקה בבית. נאסר השימוש בחיטה, ובחגים דתיים נאסר הזיקוק. למרות זאת, הכנסייה עדיין פיקחה על ייצור האלכוהול. רישומים שנמצאו מראים כי נזירים במחוז Heves רקחו בירה וזיקקו פאלינקה בשנת 1715. אנשי העסקים היהודים נדרשו יותר ויותר עם ייצור האלכוהול וגם ספרי לימודים ופרסומים החלו להופיע בנושא באותה התקופה.

ייצור בקנה מידה גדול של פאלינקה וליקרים שונים שהחל בשנת 1799 הביא לגיבוש קווים מנחים לזיקוק, וזכויות הבכורה שהוענקו לבעלי הקרקע נהיו רשמיות ומהוגנות בחוק. לא עבר זמן רב עד שהונהג גם מס על הפאלינקה ובשנת 1850 הפך הזיקוק למונופול ממלכתי. בשנת 1920 היו בהונגריה 260 מזקקות של פאלינקה, נתון שעלה ל – 1,070 בשנת 1970 לפני שירד חזרה ל – 815 בשנת 1982. בינתיים, הוכנסו חוקים שונים להגבלת הייצור, כולל איסור בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית קצרת המועד.

זיקוק ביתי לא חוקי הפך לפופולארי מאד במאה ה – 18, כאשר מבשלות בירה של איכרים נסגרו. הדבר נבע מהרצון לעשות שימוש בפירות שנשרו מהעץ ולא ניתן היה לאכול אותם, יחד עם הידיעה שהכנת פאלינקה בבית היתה הרבה פחות יקרה. מכיוון שהתוצר הסופי היה לרוב פחות איכותי, הוא נשמר לשימוש אישי והוצע רק לחברים ולאורחים.

המונח Palinka התפשט בהונגריה במאה ה – 17, אך הוא עדיין התייחס למשקאות מזוקקים שעשויים מדגנים. משמעות המונח השתנה מאוחר יותר והפך למשקאות חריפים, בעוד שמשקאות מזוקקים מחיטה כונו Crematura. הזיקוק הפך לפריבילגיה של בעלי הבית, מה שהוביל לעשייה רבה מאד. החוק אסר על שימוש בצרכי לחם לזיקוק ומכאן המעבר אל הפירות. מזקקות ומפעלים פרטיים החלו להופיע לקראת סוף המאה ה – 18, מה שהוביל לחקיקה ולהנהגת מס פאלינקה.

פתגם הונגרי אומר: מה שניתן להשתמש בו להכנת ריבה, יכול גם לשמש לייצור פאלינקה. כדי שפרי יתאים לייצור ריבה הוא צריך להכיל מעט סוכר. אימרה זו קובעת שניתן להכין את הפאלינקה ממגוון של פירות, ואכן המשקה עשוי מרוב הפירות הזמינים בהונגריה כיום. הפאלינקות הנפוצים ביותר עשויים ממשמשים, אגסים ושזיפים. פירות אחרים שבהם משתמשים לעיתים קרובות הם דובדבנים חמוצים, תפוחים, תותים וחבושים. ניתן להשיג פאלינקה העשוי מערמונים או אגוזי מלך.