את הסממן הראשון לקהילה יהודית בהונגריה אפשר לייחס ליהודים שהגיעו ממש לקו המים של נהר הדנובה, היכן ששכנה העיר העתיקה בודה בתקופת האימפריה הרומית. יישוב יהודי זה, שנוצר ממש שם, צמח אט אט במהלך ימי הביניים, כאשר בשנת 1251 העניק לאותם יהודים, מלך הונגריה, בלה הרביעי, את הזכות למגורים חוקיים בעיר ולאוטונומיה דתית. יהודים עסקו במסחר ובפיננסים וחצר המלוכה פנתה אליהם לא פעם כדי לקבל כספים. רוב מלכי הונגריה הבאים כיבדו את הזכויות שניתנו לאותם יהודים ואפשרו להם את כל התנאים הדרושים כדי לשמור על השבת, כולל סגירת החלק היהודי של העיר במהלך יום המנוחה. למרות הסובלנות וההתחשבות לכאורה במיעוט היהודי, פקידי הכנסייה אסור על מגורים משותפים ליהודים ונוצרים.

בשנת 1474, ביזמת המלך מתיאס, הוקם גוף מייצג רשמי של יהודי הונגריה – Praefectus Judaeorum, שהורכב כולו מיהודים שחיו בבודפשט. בשנת 1526 כבשו העות'מאנים את בודפשט וחייהם של היהודים בעיר השתנו לאורך תקופה של 150 שנות השלטון העות'מאני הזה. האימפריה העות'מאנית עודדה את התיישבותם של יהודים, שעסקו בעיקר במסחר ולעיתים קרובות גם תפסו תפקידים רשמיים שונים.

ב – 1686 כבשו האוסטרים את הונגריה. בכך הסתיימה תקופה של קרבות קשים בין האימפריה העות'מאנית לאוסטרים וגם הסתיימה תקופה של שגשוג ליהודים. הרובע היהודי נבזז וספרי תורה נשרפו. עם זאת, במהלך המאה הבאה, האימפריה חתרה לשמור על רמה גבוהה יותר של סובלנות כדי למנוע מתח פנימי בין מיעוטים שונים באימפריה.

המשטר האוסטרי החדש הטיל קנסות כבדים על היהודים עם תחילת שלטונו, אך ברגע שהחל יישובה מחדש של בודפשט, הגיעו מתנחלים ממקומות רבים באימפריה האוסטרית: גרמנים, סלובקים ואחרים, כולל יהודים, במספרים הולכים וגדלים. במהלך המאה ה-17 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-20,000 איש ל-80,000. צו הסובלנות שהוציא הקיסר יוסף השני ב-1781 אפשר התיישבות יהודית בעיירות המלוכה החופשיות וכן הקמת בתי ספר. בנוסף גם אפשר ליהודים לעסוק במסחר ולהחזיק רכוש משלהם. החיים היהודיים בבודפשט התפתחו במהירות ושגשגו מאד במהלך המאה ה-19.

בתקופה זו החל להתפתח קטע העיר בצד השני של הדנובה, המכונה פשט. ב-1873 אוחדו שני חלקי העיר והפכו לבירת הונגריה הידועה בשם בודפשט. באמצע המאה ה-19, המודרניזציה ורוח הנאורות עשו את דרכן לקהילה היהודית של העיר. לרעיונות החדשים של חוקרים יהודים כמו משה מנדלסון מברלין, שניסה לשנות את היהודית המסורתית כך שתתאים למושגי המודרניות, היתה השפעה על יהודים רבים ואלו של בודפשט לא היו יוצאי דופן. אהרון כורין, אחד מהיהודים המובילים בהונגריה באותה התקופה, ביקש לערוך שינויים במנהגים המסורתיים כדי שיהודים יוכלו להשתלב טוב יותר בסביבתם. מאמץ זה יצר דפוס חדש בחיי יהודי הונגריה, המכונה תנועת הניאולוגיה. לתנועה זו מאפיינים דומים לתנועה הרפורמית ביהדות. נטיות רפורמיות כבר הופיעו בארגונים הקהילתיים של הונגריה מתחילת המאה ה-19 והתארגנו רשמית בשנות ה-60.

ההנהגה היהודית של בודפשט החליטה שחשוב להפיץ את השפה ההונגרית המתוקנת בכל הקהילה היהודית. היא הקימה בית כנסת נאולוגי בדומה לבית הכנסת הרפורמי בברלין והחליטה שראשי הקהילה יהיו רבנים נאורים, המסוגלים לשאת את דרשותיהם בהונגרית כדי לחנך את הדור היהודי הצעיר. היא גם דגלה בהשתלבות היהודים בחברה ההונגרית. הדבר הפוך להתנהלותה של היהדות האורתודוקסית המסורתית ההונגרית, שמטרתה היתה לשמר את היהדות המסורתית. לפיכך, לקהילת בודפשט היו שתי נקודות מבט שונות נכון למאה ה-19.

גל של מהפכות, ששטף את אירופה בשנת 1848 (מכונה גם "אביב העמים"), הוביל גם למהפכה בהונגריה באותה השנה. במהלך שנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 נדונה השאלה היהודית במוסדות החקיקה וכן בספרות ובעיתונות. הנטייה הכללית היתה בעד הענקת זכויות אזרח ליהודים. דיכוי המהפכה השפיע על מעמדם של היהודים, משום שרבים מהם היו פעילים במהפכה עצמה. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, עדיין היו תקפות הגבלות משפטיות וכלכליות לגבי יהודים. רובן בוטלו בהמשך ויהודים הורשו לעסוק בכל המקצועות ולהתיישב בכל אזורי הארץ. בשנת 1867 נחקק חוק המעניק שיוויון זכויות ליהודים. בעקבות כך החל גידול מהיר של האוכלוסייה היהודית בהונגריה, כתוצאה מגידול פנימי וכן מהגירה מאזורים סמוכים, בעיקר מגליציה. כתוצאה מכך יהודי בודפשט עברו תהליך מודרניזציה מואץ.

יהדות בודפשט היתה ידועה בתרומה לעיסוקים אינטלקטואליים בספרות, במחקר ובעיתונות ההונגרית היהודית. האגודה לספרות יהודית הונגרית הוקמה בשנת 1894 ופרסמה מאמרים רבים העוסקים בהיסטוריה ובתרבות היהודית. העיתונות היהודית, שבסיסה בבודפשט, השפיעה ועיצבה את תפיסת העולם של היהודים בהונגריה. היא שיקפה את הגיוון בזהות היהודית והתבססה על מאמרים שנכתבו על ידי נאולוגים, ציונים ואורתודקסים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הונגריה היתה חלק מברית המעצמות המרכזית. עד סוף המלחמה כלכלתה היתה סף קריסה. תבוסת מעצמות המרכז הביאה את הקץ לאימפריה האוסטרו-הונגרית וכתוצאה מכך הפכה הונגריה לעצמאית.

נרוץ כמה שנים קדימה. יזמים יהודים ארגנו והפעילו רבים ממרכזי התרבות בבודפשט, כולל בתי קפה ותיאטראות. רבים משחקני הקולנוע ההונגרים של שנות ה-20 וה-30 היו יהודים, כמו ברגי אוסקר וקאבוס גיולה. חלקם היגרו בסופו של דבר לארה"ב או למערב אירופה. מניחים כי היהודים הניאולוגיים, במיוחד אלה בבודפשט, שכונו "המתבוללים", לא היו בעלי זהות יהודית חזקה והיו גם אדישים לכל מה שקשור ליהדות. אולם, רובם שמרו על זהותם היהודית בעיקר במישור התרבותי-חינוכי. ההתנצרות היתה נפוצה במקצת בקרב יהודים בבודפשט בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, אך היא לא אושרה על ידי הקהילה הניאולוגית. להיפך, רוב היהודים ראו בגיור מנהג חסר כבוד ובזוי שיש להתנגד לו. הם לא היו שומרי מצוות למהדרין, אבל הם הפעילו בעיר רשת חינוכית יהודית.

בשנת 1938 החלה מצוקה כלכלית וחברתית בקרב יהודים בבודפשט עם חקיקת חוקים אנטי-יהודיים על ידי ממשלת הונגריה. כמו יהודי גרמניה, קהילת בודפשט הגיבה למצב החדש וארגנה מוסדות רווחה לנזקקים. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, היו בבודפשט כ-200,000 יהודים. ואת כל מה שקרה אחר כך תוכלו ללמוד במסגרת הסיור הזה.