העיירות הקטנות, אך ההיסטוריה לאורך העיקול המתפתל, ובעיקר Szentendre, Vác, Visegrád ו – Esztergom, הן חלק מטיול יום קל, היוצא מבודפשט באופן תדיר, מכיוון שכולן נמצאות במרחק של חצי שעה עד שתיים מהעיר. יופיו הטבעי של האזור, שבו מתנשאות גבעות מיוערות מעל הנהר, הופך אותו למקלט מבורך לכל אלה שרוצים לברוח מהמולת העיר אל השקט ואל השלווה. מטיילים שיש להם אפשרות לבלות זמן רב בבודפשט, יכולים בקלות ליהנות מסוף שבוע ארוך באותו אזור, במקום בטיול יום.

Visegrád

העיר ויסגראד היא עיירה קטנה, הממוקמת במחוז פשט, צפונית לבודפשט על הגדה הימית של הדנובה, בעיקול עצמו. היא הוכרזה לראשונה בשנת 1009 כעיר מחוז והעיר הראשית של ארכי-דוקונום. לאחר הפלישה המונגולית ההרסנית לאירופה בשנת 1242, נבנתה העיר מחדש במיקום מעט שונה מדרום. מלך הונגריה צ'ארלס הראשון הפך את ויסגראד למושב המלוכה של הונגריה בשנת 1325. בשנת 1335 אירח המלך קונגרס בן חודשיים עם המלחץ יוחנן מלוקסמבורג והמלך הפולני, קזימיר השלישי. זה היה ציון דרך מכריע ביצירת שלום בין שלוש הממלכות והבטחת ברית בין פולין להונגריה נגד אוסטריה ההבסבורגית. קונגרס נוסף נערך בעקבותיו בשנת 1339.

זיגיסמונד, קיסר הרומית הקדושה ומלך הונגריה וקרואטיה באיחוד אישי עם הונגריה, העביר את המושב המלכותי לבודה בין השנים 1405 ל-1408. המלך מתיאס קורווינוס, מלך הונגריה, השתמש בויסגראד כמעון כפרי. ויסגראד איבדה חשיבות לאחר חלוקת ממלכת הונגריה בעקבות קרב מוהאץ' בשנת 1526. היא נכבשה על ידי העות'מאנים בפיקודו של סולימאן הגדול ב-1529.

בשנת 1991 נפגשו בעיר הפוליטיקאים המובילים של הונגריה, צ'כוסלובקיה ופולין כדי להקים פורום תקופתי, עם רמיזה מכוונת לפגישה שהתקיימה מאות שנים קודם לכן, ב-1335. ויסגראד קיבלה שוב את עצמאותה כעיר, על כלל הרשאותיה, בשנת 2000.

המונומנטים בעיר

טירת ויסגראד (Visgrad Castle) פעלה בזמן מלכותו של המלך מתיאס.

הטירה העליונה – לאחר הפלישה המונגולית, המלך בלה הרביעי של הונגריה ואשתו הקימו מערכת ביצורים חדשה בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-12 ליד זו שנהרסה קודם לכן. החלק הראשון של המערכת החדשה היה הטירה העליונה על ראש גבעה גבוהה. הטירה הונחה על תכנית קרקע משולשת ובפינותיה שלושה מגדלים. במאה ה-14, בתקופת מלכי אנג'ווין של הונגריה, הפכה הטירה למשכן מלכותי והורחבה. בסביבות שנת 1400 המלך זיגיסמונד הקים קיר שלישי והגדיל את מבני הארמון. בסוף המאה ה-15, המלך מתיאס קורווינוס שיפץ את החלק הפנימי. הטירה העליונה שימשה גם לשמירה על סמל המלוכה ההונגרי בין המאה ה-14 לשנת 1526. בשנת 1544 נכבשה ויסגראד על ידי האימפריה העות'מאנית, ומלבד תקופה קצרה, היא נשארה בידי טורקיה עד לשנת 1685. הטירה נפגעה קשות על ידי הטורקים ומעולם לא נעשה בה שימוש לאחר מכן. כיום היא פתוחה למבקרים.

הטירה התחתונה – היא החלק של מערכת הביצורים, המחבר את הטירה העליונה עם הדנובה. במרכזו של חלק זה מתנשא מגדל מגורים גדול ומשושה מהמאה ה-13. במאה ה-14 נבנו קירות סביב המגדל. במהלך פשיטה טורקית בשנת 1544, חלקו הדרומי של המגדל קרס. שיפוצו החל בשנות ה-70 של המאה ה-20 והסתיים בשנות ה-60. נכון לעכשיו, במגדל מוצגות תערוכות שהותקנו על ידי מוזיאון המלך מתיאס (Matyas Kiraly Museum) של ויסגראד. התערוכות מציגות את המזרקות הגותיות המשוחזרות מהארמון המלכותי, את פיסול הרנסנס בויסגראד ואת ההיסטוריה שלה.

הארמון המלכותי – בית המלוכה הראשון באתר זה נבנה על ידי מלך הונגריה צ'ארלס הראשון לאחר 1325. במחצית השנייה של המאה ה-14, הורחב לארמון על ידי בנו, מלך הונגריה לואי הראשון. בשליש האחרון של המאה ה-14, המלך לואי ויורשו זיגיסמונד פירקו את רוב הבניינים הקודמים ויצרו מתחם ארמון חדש ומפואר, שהריסותיו הנרחבות נראות עד היום. צמוד אליו מצפון ישנו גן ומנזר פרנציסקני, שייסד המלך זיגיסמונד בשנת 1424. בתקופתו, הארמון היה מעונם הרשמי של מלכי הונגריה עד לשנת 1405-1408 לערך. לאחר המצור של הטורקים העות'מאנים ב-1544, הארמון נחרב. עד המאה ה-18 היה מכוסה לחלוטין באדמה. החפירות שם החלו בשנת 1934 ונמשכות עד היום. בניין המעון המלכותי המשוחזר פתוח לציבור ומכיל תערוכות על ההיסטוריה של הארמון וחללי פנים היסטוריים משוחזרים.

גבעת סיבריק (Sibrik Hill)

ניתן לראות את חורבות המחנה הצבאי הזה מחוץ לויסגראד, מצפון, על גבעה המשקיפה על הדנובה. למחנה תכנית קרקע משולשת. הוא נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-4 כאחד הביצורים החשובים לאורך גבול האימפריה הרומית. בניין המפקד שבו נבנה בסוף המאה ה-4. בתחילת המאה ה-5 נטש הצבא הרומי את המחנה הצבאי. במאות ה-10 וה-11 הפך הביצור, שנבנה מחדש כטירה, למרכז אזורי של המדינה ההונגרית שהוקמה לאחרונה. ויסגראד מופיע לראשונה כשמו של המרכז האזורי הזה. הביצור נהרס לבסוף בשנת 1242 כחלק מהפלישה המונגולית לאירופה.

Esztergom

Esztergom נמצאת בצפון הונגריה, במרחק של 46 קילומטרים צפונית מערבית לבודפשט, על הגדה הימית של נהר הדנובה. אסטרגום היתה בירת הונגריה מהמאה ה-10 עד אמצע המאה ה-13, כאשר מלך הונגריה בלה הרביעי העביר את המושב המלכותי לבודה. זהו מקום מושבה של הכנסייה הרומית-קתולית בהונגריה ומקומו הקודם של בית המשפט החוקתי של המדינה. בעיר יש מוזיאון נוצרי עם האוסף הכנסייתי הגדול ביותר בהונגריה. הקתדרלה שלה היא הכנסייה הגדולה ביותר במדינה.

אסטרגום היא אחת הערים העתיקות ביותר בהונגריה, ומעליה, כפי שהיא היתה בעבר, בתקופת בימי הביניים, נמצאת העיר של היום. תוצאות החפירות הארכיאולוגיות האחרונות חושפות את Varhegy (גבעת הטירה) וסביבתה, שהיו מיושבות מאז סוף עידן הקרח לפני 20,000 שנה. האנשים הראשונים הידועים בשמם היו הקלטים ממערב אירופה, שהתיישבו באזור בערך בשנת 350 לפני הספירה. יישוב קלטי משגשג התקיים שם עד שהאזור נכבש על ידי רומא. לאחר מכן היא הפכה לעיר גבול חשובה. בסביבות שנת 500 לספירה היגרמו עמים סלאביים לאזור. במאה ה-9, השטח היה בעיקר בשליטה פרנקית וייתכן שגם הוא היה חלק ממורביה הגדולה.

ב-1 בינואר שנת 1001 הוכתר סטפן הקדוש באסטרגום. מימי שלטונו ועד תחילת המאה ה-13 פעלה בעיר המטבעה היחידה במדינה. באותה התקופה נבנתה טירת אסטרגום, ששימשה לא רק כמעון המלוכה עד המצור המונגולי ב-1241, אלא גם כמרכז המדינה, הדת ומחוז אסטרגום ההונגריים. יישובי המשרתים המלכותיים, הסוחרים והאמנים שהיו למרגלות הגבעה, התפתחו לעיירה משמעותית בתקופת שושלת Arpad. מועצת העיר הורכבה מהאזרחים העשירים ביותר שעסקו במסחר. זו היתה העיר שבה יכלו מלכים זרים לפגוש מלכים הונגרים.

עכשיו נתקדם כמה מאות שנים קדימה. לפי מפקד האוכלוסין של 1910, 5.1 אחוז מהאוכלוסייה היו יהודים, בעוד שבמפקד 1941 נמצאה אוכלוסייה של 1510 יהודים. הקהילה הפעילה בית ספר יסודי עד לשנת 1944. חנויות יהודיות נאלצו להיסגר ב-28 באפריל 1944, וב-11 במאי הוקם גטו קצר מועד. החנויות היהודיות לשעבר נמסרו ללא יהודים ב-9 ביוני. אסירי הגטו נשלחו לקומרום בתחילת יוני ולאחר מכן גורשו לאושוויץ ב-16 ביוני 1944. שתי יחידות עבודות כפייה, שחבריהן היו בעיקר יהודי אסטרגום, הוצאו להורג בהמוניהם בסמוך לגבול עם אוסטריה בינואר 1945.

כוחות סובייטים כבשו את העיירה ב-26 בדצמבר 1944, אך נדחו על ידי הגרמנים ב-6 בינואר 1945, שהודחו לבסוף ב-21 במרץ 1945. גשר Mária Valéria המחבר את העיר עם העיר Štúrovo שבסלובקיה נבנה מחדש בשנת 2001 בתמיכת האיחוד האירופי. במקור הוא נחנך בשנת 1895, אך החיילים הגרמנים הנסוגים הרסו אותו בשנת 1944. ספא תרמי ובריאות חדש נפתח בנובמבר 2005.

Szentendre

העיירה סנטנדרה (Szentendre) נמצאת על גדת הנהר במחוז פשט, בין בודפשט להרי פיליס-ויזגראד. העיירה ידועה במוזיאונים המרתקים שבה, הגלריות והאמנים שחיים בה. בשל הארכיטקטורה ההיסטורית שלה והגישה הקלה והנוחה שבה לנהר וגם לרכבת, היא הפכה ליעד תיירותי אהוב על מבקרים רבים, הנוהגים לשהות כמה ימים בבודפשט.

האזור שבו נמצאת סנטנדרה היום לא היה מיושב עד הגעתם של המגיארים. במאה ה-9 התיישב כאן בן לווייתו של ארפאד, הנסיך המקודש קורסאן. הוא שיפץ את המבצר הרומי שנפל והקים מחדש יישוב על שרידי המבנים הרומיים. מעט ידוע על ההיסטוריה של העיר בין המאות ה-9 וה-10. חלק מהמקורות מציעים כי באזור זה היה יישוב בשם אפוריג (Apuring), כאשר משמעות חלק מהשם היא "נחל" ולכן יש להניח שהיישוב היה ממוקם על גדות נהר קטן. העיר התרוקנה כמעט לחלוטין בתקופה העות'מאנית ונותרה בה באותה התקופה רק משפחת אחת וצוותיה.

עם גירושם שם העות'מאנים מהאזור, עברו ליישוב מתיישבים זרים. כיום ניתן לראות עדויות לשגשוגה של העיירה בתקופה זו בסגנון הבארוק של הבתים, באווירה הים תיכונית של האדריכלות המאפיינת את העיירה, בכנסיות שלה, ברחובותיה המרוצפים באבנים ובסמטאותיה הצרות. במהלך מלחמת טורקיה הגדולה הוזמנו סרבים להגר להונגריה כדי להתחמק מהאימפריה העות'מאנית. בשל הזמנה זו, היתה הגירה המונית של ברסים ב-1690 לאזור העיר עצמה. סרבים אלה הותירו עקבות בנוף העיירה ובתרבותה. המבנים במרכז העיר ניסו לשמר את ההשפעה הסרבית הזו בארכיטקטורה שלהם, אך הם אינם מתוארכים למעשה למאה ה-17. בהתבסס על מפות מסוף המאה, מרכז העיר התהדר במבנים אחרים.

היתה גם הגירה דלמטית ניכרת למקום. המשפחות הדלמטיות התיישבו שם. למרות שהעות'מאנים חיסלו את אוכלוסיית האזור, החל משנות ה-90 של המאה ה-20, האוכלוסייה החלה לגדול אט אט ובשנת 1872 הגיעה לרמה שבה החל שוב אופי העיירה לשלוט במקום האופי הכפרי. המינהל הציבורי, כמו גם המפעלים העסקיים, אפשרו לממש את כל הפריבלגיות הכרוכות בעיר. סנטנדרה קיבלה מעמד של עיר בשנת 1872. בשנת 1888 נפתחה מסילת הברזל בינה לבין בודפשט.

החיים המחוזיים והשלווים של העיר משכו אמנים מאז תחילת המאה ה-20. מושבת האמנים נוצרה בשנת 1929. כיום חיים בה יותר מ-200 אמנים, סופרים, משוררים, מוסיקאים ושחקנים.

עד לשנות ה-70 של המאה ה-20, היתה סנטנדרה עיירה קטנה. אוכלוסייתה אפילו לא הגיעה ל-4,000. כיום היא מושכת אליה המונים, הנהנים מחלקה ההיסטוריה המיוחד ומהמוזיאונים שבה, כולל המוזיאון לאתנוגרפיה, שנפתח לראשונה בשנת 1967 ומציג את הרבדים השונים של הכפר והחברות העירוניות.